משקר לעצמי כול הזמן, מחדש אומר שיהיה טוב אך הדמעות זולגות שוב ושוב.
רק שאני לבדי, כמו תמיד בערבים.
אני נוזף בעצמי על רגישות היתר.
משקר לעצמי.
אומר לעצמי שמחר אהיה אחר ולא אחשוב על כול מה שאסור משקר לעצמי.
קיים בי כאב ישן, עתיק שחי ומתקיים כול הזמן, מחדש.
הכאב צורב ואני נופל ונישבר מאבד עצמי לכמה רגעים בוכה.
כמו ילד קטן שרוצה בחברה, בחיבה לא בחיבה של אב ואם לא בחיבה של משפחה כי אם בחיבתו של מאהב שלך.
של מישהו אחר.
כול חיבה שהיא.
אין זה משנה לי לא ברגעים הללו.
זקוק למקום להניח עליו את ראשי.
אני זקוק למשענת אוהבת של בן הזוג, שותף, מאהב, עבד נרצע.
הכול מותר והרשות נתונה.
כול חיבה שהיא.
ועדיין.
כול ערב ללא הרף אני משקר לעצמי.
