נשימה

אני נושם אותך לתוכי מרגיש את חום גופך מרגיש אותו על עורי 

בתוך פנים בשרי. 

אתה מנתק ממני מבט מסרב להחזיר לי תשובה מענה.

 לשאלתי הנצחית.

 אתה מפגין בפומבי את אטימותך אליי. 

אני נושם אותך כול ערב עם רדת החשיכה נושם את הזיכרון.

 הרגעי .בציוויונך.

שקיים לי ממך הזיכרון שמוטבע במוחי .

אין לי כלל צורך  הפיזי או שכן... 

אתה רעיון בלבד רעיון שרקמתי לי בתוך תוכיי מוחי רעיון נאה ללא אפשרות למימוש. 

אתה בלתי מושג רעיון מחשבתי שלא ניתן לביצוע. 

עם כול נשימה אני מרגיש אותך יותר קרוב למרות שבמציאות אינך מבחין בי כלל. 

נשימה נוספת...

 ואתה שוב איתי. 

אתה חובק אותי אליך ונושק לי בחיבה. הנשימה אחריה.

זאת כבר הופכת יותר מאומצת אתה מפגין חיבתך בגלוי. 

כול שאר נשימותיי.

ספק חנוקות מכאב, ספק מתענגות ועם כול זאת... 

אתה לא נמצא איתי אתה קיים בנשימותיי שלי במחשבותיי שלי בלבד. 

אני מזמן אותך בנשימה. נפרד ממך בנשימה. 

נשימה חנוקה, ללא אוויר ללא חמצן. נשימה ריקה מכול תוכן ועוד נשימה...