לפעמים אני חושב לשחק אתך לשחק אתך עד המוות, לשחק את עצמי למוות.
אני חושב על קנהו של האקדח המונח עתה בין כפות ידיי.
אני חושב עליו בין שפתיי, איך תגיב?
מה תאמר?
אני משחק אתך ברולטה רוסית.
עד הכדור הנכון, האחרון אתה קפוא, פוחד אך רוצה להגיב למעשיי. אני בוחן גופי העירום במראה ומפנה ראשי.
רגשות הסלידה עזים כתמיד אם לא יותר.
אני משחק ברולטה רוסית מאזין בכמיהה לנקישת האקדח הדרוך.
קליק.
עוד כדור סרק.
אתה מתקרב אלי.
משחרר מבין שפתיי את הקנה אתה ומשליך אותו ארצה.
אתה מניד בראשך לשלילה.
נצמד אלי.
לא מדבר איתי רק נצמד אלי כמו ילד מפוחד.
זרועותיי נכרכות סביב גופך.
האקדח נשכח ממני.
אתה משחרר אותי, לפתע, מחיבוקך רוכן
מטה ולוקח את האקדח, בוחן אותו לכמה רגעים ואחרי היסוס מצמיד אותו לרקתך, שלך.
אתה לוחץ על ההדק.
אני צונח לרגלייך מפוחד ואסיר תודה עוד כדור סרק.
